יש רגע אחד שחוזר בכל בית לפני חג. הסירים עוד על האש, המפה כבר נפרשה, ומישהו עומד ליד השולחן עם ערימת צלחות ביד — ושואל.
התשובה קצרה. מזלג משמאל, סכין מימין, והלהב פונה פנימה אל הצלחת. כף מימין לסכין, כוס מעל.
אבל אם אתה כבר עומד שם עם הצלחות, שווה לעשות את זה עד הסוף. כי מה שיקבע איך תרגיש הארוחה הזו הוא לא הסכין.
מניחים, כלי אחרי כלי
מתחילים מהצלחת. במרכז, כשני סנטימטרים מהקצה — לא צמוד, כדי שאפשר יהיה להרים אותה בלי להתאמץ.
המזלג משמאל, שיניים כלפי מעלה. הסכין מימין, הלהב פנימה. אם יש מרק, הכף מימין לסכין — הכי רחוקה מהצלחת, כי בה נוגעים ראשון.
כלי הקינוח לא צריכים לתפוס מקום בצדדים. מניחים אותם שוכבים מעל הצלחת: מזלג עם הידית שמאלה, כפית עם הידית ימינה.
הכוס מימין למעלה, בערך מעל קצה הסכין. יין — לידה, קצת נמוכה יותר. המפית משמאל למזלג, או מקופלת על הצלחת. שתי האפשרויות תקינות, ואף אחד לא יעיר.
| מה | איפה | הערה |
|---|---|---|
| צלחת עיקרית | במרכז, כשני ס״מ מהקצה | |
| מזלג | משמאל לצלחת | שיניים כלפי מעלה |
| סכין | מימין לצלחת | הלהב פונה פנימה |
| כף מרק | מימין לסכין | הרחוקה ביותר מהצלחת |
| מזלג מנה ראשונה | משמאל למזלג העיקרי | רק כשמגישים מנה ראשונה |
| כלי קינוח | שוכבים מעל הצלחת | מזלג ידית שמאלה, כפית ידית ימינה |
| כוס מים | מימין, מעל קצה הסכין | |
| כוס יין | לידה, מעט נמוכה יותר | |
| צלחת לחם | משמאל למעלה | סכין החמאה עליה |
| מפית | משמאל למזלג, או על הצלחת | שתי האפשרויות תקינות |
למה הלהב פונה פנימה
נימוס ישן: להב שפונה החוצה נראה לא נעים כלפי מי שיושב לידך. איש לא יגיד לך על זה מילה. אבל זה ההבדל בין שולחן שנראה ערוך לשולחן שנראה מסודר.
והכלים מסודרים מבחוץ פנימה כדי שמי שלא בטוח מה לקחת יתחיל מהקצה ולא יטעה. בסוף הארוחה מניחים סכין ומזלג במקביל על הצלחת, באלכסון, הידיות ימינה למטה. זה הסימן.
ואז מגיעים הסלטים
ביום רגיל כל זה מיותר. צלחת, מזלג, סכין, כוס, וזהו.
בחג זה אחרת. הצלחות הטובות יוצאות מארון הוויטרינה, ואיתן צלחת מנה ראשונה מעל העיקרית, כוס נוספת ומפית בד. ואז מגיעים הסלטים, והחלות, והסיר שיצא עכשיו מהתנור — ומסתבר שאין להם לאן ללכת.
אז מפנים. הסלטים עוברים לשיש, מישהו מציע להוציא את השולחן המתקפל מהמחסן, ומי שיושב באמצע קם כל חמש דקות.
כמה מקום באמת צריך
60 ס״מ רוחב לכל סועד. אפשר לרדת ל-55 כשדוחקים עוד אחד; מתחת לזה המרפקים נפגשים. לעומק — כ-35 ס״מ לכל סידור, מקצה השולחן פנימה.
עכשיו החשבון. שולחן ברוחב 90 ס״מ, שני סידורים זה מול זה: נשארים כ-20 ס״מ במרכז. מספיק לחלות ולסיר אחד. ברוחב 80, בעריכה מלאה, המרכז נגמר — והסלטים עוברים לשיש, כלומר מישהו קם כל חמש דקות.
ומאחורי הכיסא צריך 75 ס״מ עד הקיר כדי לקום בלי להזיז את מי שיושב לידך. תשעים, אם עוברים שם עם צלחות.
כמה נכנסים סביב השולחן
| אורך השולחן | בנוחות | בדחיפה |
|---|---|---|
| 140 ס״מ | 4 | 6 |
| 160 ס״מ | 6 | 6 |
| 180 ס״מ | 6 | 8 |
| 200 ס״מ | 8 | 8 |
| 240 ס״מ | 8 | 10 |
| 280 ס״מ | 10 | 12 |
| 320 ס״מ | 12 | 14 |
בעגול מחלקים את ההיקף ב-60: קוטר 120 מושיב שישה, 130 שישה עד שבעה, 140 שבעה. ובעגול אין פינות, אז אף אחד לא יושב מול רגל.
השאלה ששואלים בחנות
מי שנכנס אלינו בספטמבר לא נשאל קודם איזה שולחן הוא רוצה. הוא נשאל כמה אתם ביום רגיל, וכמה אתם בחג.
זה כמעט תמיד שני מספרים שונים, וההפרש ביניהם הוא כל התשובה. הפרש של שניים־שלושה לא דורש שולחן חדש אלא שולחן שנפתח — הגדלת אמצע מוסיפה 40 עד 60 ס״מ, ובשאר השנה לא תופסת מקום. ואם דווקא המרכז הוא שנגמר, מעבר מ-90 ל-100 ס״מ עומק פותר בלי להאריך כלום.
ארבעה שולחנות שנכנסו אלינו השנה
ROKO — עגול, רגל מרכזית
את ההבדל מרגישים רק כשמתיישבים. אין רגליים בפינות, אז אפשר לדחוף כיסא כמעט בכל מקום סביב ההיקף — וזה בדיוק מה שקורה כשמגיע עוד אחד ברגע האחרון. בקוטר 130 יושבים שישה בנוחות, ועם שתי הגדלות האמצע הוא נפתח לאובלי ומגיע עד ארבעה עשר.
קוטר 120, 130 או 140 ס״מ, מ-₪4,350.
YOKO — עגול, רגלי רטרו
הגדלת הפרפר מקופלת בתוך השולחן עצמו. כלומר אין לוח שמחפשים לו מקום בארון ומוציאים פעמיים בשנה — פותחים בתנועה אחת וסוגרים באותה תנועה. ארבע רגלי עץ בזווית רטרו וקו קליל, לחדרים שבהם שולחן כבד יסתום את החלל.
קוטר 120, 130 או 140 ס״מ, מ-₪3,950.
RIKO — מלבני קומפקטי
לפינת אוכל שצריכה להישאר קטנה בשגרה. ב-80/120 הוא מושיב ארבעה בלי להשתלט על החדר, ונפתח עד שנים עשר כשמגיעים אורחים.
אם אתם מתכננים לערוך עליו חג מלא — קחו את 90 או את 100 עומק ולא את 80. הפרש של עשרה סנטימטרים, והמרכז נשאר פנוי.
80/120, 90/150 או 100/160 ס״מ, מ-₪3,990.
NIKO — מלבני גדול
אי אפשר לעבור לידו בלי לעצור. בדגם הגדול העומק מגיע ל-110 ס״מ, וזה אומר עריכה מלאה משני הצדדים ועדיין מרכז פנוי — לסלטים, לחלות ולסיר. הפורניר מושקע ורגלי העץ המלא יוצאות בזווית מעוצבת.
100/160, 100/180 או 110/200 ס״מ, ושתי הגדלות אמצע שמביאות אותו עד ארבעה עשר סועדים. מ-₪5,990.
ואם אף אחד מהם אינו המידה שלכם
גם זה בסדר. מייצרים לפי המידה שהחדר נותן, וזה מה שאנחנו עושים כאן מ-1981 — האורך שלך, העומק שלך, ומנגנון הפתיחה שמתאים לאיך שאתם באמת מארחים.
אין למה למהר. שולחן אוכל קונים פעם בעשר שנים, לפעמים פעם בחיים — אז קחו את הזמן ומדדו את החדר פעמיים. אנחנו כאן גם אחרי החג.
צפו בקולקציה · לכיסאות, או כתבו לנו בוואטסאפ.
